המושבה ראש פינה שוכנת במורדות הר כנען, על גבעה עגולה בצידו של נחל ראש פינה. בנחל ראש פינה שלושה מעיינות מים שופעים, הזורמים בשצף בערוץ הנחל בחודשי החורף. בצידי הנחל, בוסתנים של עצי זית עתיקים, שקדים, תאנים ופטל קדוש. נחל ראש פינה הינו שמורת טבע ייחודית של שלווה פסטוראלית. במעלה נחל ראש פינה, במרחק שעת הליכה בדרך העתיקה, בירת הגליל - העיר צפת.
צפת, אחת מארבע ערי הקודש היהודיות, היתה משכן לקהילה יהודית גדולה, אשכנזית וספרדית אשר ישבה בעיר במשך דורות רבים.
במחצית השניה של המאה ה-19 התגבר הרצון העמוק של יהודי צפת להתפרנס מעבודת האדמה, להוציא לחם מן הארץ ולא להיסמך על תרומות יהודי הגולה, (כספי החלוקה) מהם חיו.
את הכפר הערבי ג'עונה שעל גדות נחל ראש פינה, הכירו תושבי צפת היהודים היטב. עוד בשנת 1840 לאחר עלילת דמשק, מצאו מחסה בג'עונה, כמה משפחות יהודים אשר ברחו מבירת סוריה וחיו בין ערביי הכפר.
ב-1875 התגשם החלום וקבוצת משפחות מצפת, רכשה חלקות אדמה מתושבי ג'עונה. אחרי שלוש שנים עברו המשפחות להתגורר לצד ערביי הכפר והחלו לעסוק בחקלאות. ליישוב החדש הם קראו גיא-אוני.
אך הם לא החזיקו מעמד בתנאים החדשים, ובדאבון לב חזרו לצפת. שתי משפחות נאחזו במקום ולא עזבוהו עד עצם היום הזה.
געגועים לגאולה ויישוב הארץ גאו באותה תקופה גם בליבותיהם של יהודי מזרח אירופה. ב-1882 עלתה קבוצת משפחות מהעיר מוינשטי ברומניה, לאחר ששלחה את נציגיהם דוד שו"ב ודוד בוקשסתר לתור ולרכוש עבורם קרקע בארץ הקודש. לאחר שיטוט ארוך בארץ, התפעמו השליחים במיוחד מאזור הכפר ג'עונה והוא נבחר לקניה, בגלל שפע המים בנחל, האוויר הטוב והצלול והנופים המרהיבים של הרי הסביבה. יום ייסוד המושבה ראש פינה, ששמה נקבע על פי הפסוק בתהילים קי"ח, כ"ב "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", נקבע ליום החריש הראשון הוא 12 בדצמבר 1882 (יום ב בטבת תרמ"ג).
למרות הקשיים שהערים השלטון העות'מאני וה"בקשיש" הרב אותו נדרשו לשלם על מנת להקים את בתיהם, הצליחו המתיישבים לבנות את בתי "הרחוב העליון" הנמצא היום באתר השחזור של ראש פינה העתיקה. כאשר הפרנסה מחקלאות התמהמהה והמזומנים איתם הגיעו אזלו, הם הצליחו לשרוד, רק בזכות משכון אדמותיהם ובתיהם לנושים. ברבות הסבל יצאו שליחים מטעמם לגיוס עזרה. האחד והיחיד שנרתם למפעל הסיוע היה הברון אדמונד דה רוטשילד מפאריז. ראש פינה היתה המושבה הראשונה אשר זכתה לחסותו של הברון רוטשילד ותוך כמה שנים הפכה למרכז האדמיניסטרטיבי של כל מושבות הגליל העליון שנבנו אחריה.
ככזאת, השקיעה פקידות הברון בבניית מבנים ציבוריים בראש פינה. על פי בקשת המתיישבים, בתחילה נבנה בית כנסת. בית כנסת בסגנון אשכנזי, בעל ספסלי עץ, במה וארון קודש מגולפים בעץ על ידי אמן (וינברג) וכיפת עץ עגולה כתכלת השמים גם היא עשויה ע"י אחד מהמתיישבים הראשונים ר' מוטל כץ. לידו בנה הברון בית למורה המושבה, בית לרופא, ושני מבני משרדים לפקידי הברון.
רחובות ראש פינה העתיקה רצופי חלוקי אבן, בינות לבתים בני יותר ממאת השנים, לידם עצים רמים הנושאים את זיכרון הימים ההם.
המתהלך בראש פינה העתיקה נפעם מתחושת הסוד והשלמות של המקום, מאווירה האחר, הלא מוכר, הקסום והאותנטי.
פינותיה של ראש פינה העתיקה, הוואדי, ופריחת השקדיות, מרגשות, וממלאות את הלב בתחושת רכות פראית וחמימה.
אחת מפינות אלה היא "פינה בלב", צימר בצפון, של קובי, אשר שימר ושיחזר אחד מבתי איכרי המושבה שניבנו על ידי הברון אדמונד רוטשילד כאשר פרש חסותו על המושבה. בתים אלה, שלא כבתי הראשונים הצפופים והדלים, היו בתים שתוכננו על ידי מיטב האדריכלים והמהנדסים של התקופה. במורד המזרחי של הגבעה עליה נבנה הרחוב העליון, נבנו בשלהי המאה ה-19 בתי אבן מרווחים בעלי 4 חדרים כל אחד, השוכנים בתוך חצר מסוגרת אשר סביבה מבני משק שונים. כל החצרות היו סגורות יחדיו בחומת מגן עבה. מצפון לחומת המגן, השתרעו גינות הירק של האיכרים ואחריהן הכרמים. תעשייתה של ראש פינה הייתה גידול ענבים ליין וצימוקים, גידול תולעי משי לתעשיית אריגים עדינים וגידול עדרי בקר.
במושבה הוקם יקב, בית חרושת למשי ובית ספר עברי כפרי בו לימדו בעברית. בשנת 1900 מסר הברון רוטשילד את ניהול המושבות לחברת יק"א ומאוחר יותר הן עברו לניהולה של חברת פיק"א. רק בשנות המנדט הבריטי, הצליחו האיכרים לפדות בחזרה את רכושם מחברת הניהול ולצאת לעצמאות כלכלית ועסקית. הם המשיכו לעסוק בגידול מטעי פרי, בעיקר זיתים ונשירים. בנוסף, בגלל ייחודה האדריכלי של המושבה ומיקומה הגיאוגרפי הנפלא, התפתח בה ענף האירוח והתיירות והיא כיום בירת התיירות הכפרית בגליל.
